בדצמבר 2015 חוקק החוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי טק) (תיקוני חקיקה), אשר במסגרתו נכלל תיקון מס' 58 לחוק ניירות ערך בו הונחה תשתית חקיקתית לגיוס הון מההמונים דרך פלטפורמות אינטרנטיות, המכונות בחוק "רכזי הצעה".
תיקון החוק מאפשר לחברה פרטית להציע ולמכור ניירות ערך לציבור בלתי מסוים ובלתי מוגבל במספרם, בפטור מחובת פרסום תשקיף או טיוטת תשקיף, בכפוף לעמידה בתנאי החוק והתקנות שיותקנו מכוחו.
לאחר מאמצים משולבים של הכנסת, הרשות לניירות ערך וגורמים בתעשיית ההיי-טק הישראלית, ב-27 ביוני 2017 פורסמו תקנות ניירות ערך (הצעת ניירות ערך באמצעות רכז הצעה), התשע"ז-2017, המסדירות את הכללים והמגבלות החלים על גיוסי הון בתמורה לניירות ערך, בפטור מתשקיף באמצעות רכזי הצעה. התקנות, אשר עתידות להכנס לתוקף מחייב ב-27 בדצמבר 2017, צפויות לייצר כללי אצבע, ספק אם מספיק וודאיים, אשר לגישת משרדנו קיים פוטנציאל שבטווח ארוך ישנו את פני העולם של גיוסי ההמונים.
עיקרי הכללים והמגבלות שהותקנו
מטרת הכללים והמגבלות שנקבעו בתקנות היא בעיקרה הגנה על ציבור המשקיעים מפני תרמיות מכוונות או מידע שגוי או חסר. מטבע הדברים, העובדה כי מדובר בחברות פרטיות אשר אינן כפופות לדיני ניירות ערך מעצימה חששות אלו. בהתאם, המחוקק דאג לייצר מענה אשר מחד יאפשר הגנה סבירה (או לחלופין את גידור הסיכון) לציבור המשקיעים, ומאידך לא יכביד על היזמים והחברות המגייסות באופן שישאיר את עולם מימון ההמונים (למידע נוסף על מימון המונים בישראל) מספיק אטרקטיבי ומותאם למציאות המודרנית ולאפשרויות המימון הגלובליות.
המענה הנ"ל נוצר באמצעות שכבות הגנה ופיקוח החלות על שלושת השחקנים המשתתפים בתחום: רכזי ההצעה, היזמים (החברות המגייסות), וציבור המשקיעים.
רכזי ההצעה
הערוץ הראשון שטופל אלו "רכזי ההצעה" – הפלטפורמות האינטרנטיות אשר יוצרות ומנהלות את הקמפיינים, להן אינטרס כלכלי מובהק שהשידוך בין היזמים לציבור המשקיעים יישא פרי.
ראשית, מבחינת הפיקוח, נקבע כי על כל רכז הצעה חלה חובת רישום ב"מרשם רכזים" שינוהל ויפוקח על ידי הרשות לניירות ערך. רישום כאמור יתאפשר רק בכפוף לעמידה במספר תנאי סף (בדומה לקבלת רישיון מסחר), וביניהם חובת התאגדות, חובת הפקדת פיקדון בצורת אג"ח, חובה לבטח את אחריותה כלפי המשקיעים, חובת תשלום אגרה שנתית וכיוצ"ב.
עוד נקבעה חובה לפיה בדירקטוריון רכז ההצעה יכהן לפחות דירקטור "עצמאי" שעליו לעמוד בתנאים הקבועים ביחס לדירקטור חיצוני לפי חוק החברות, וכן נקבעו כללים ספציפיים והנחיות ביחס למי שאינו יכול לכהן כנושא משרה ברכזי ההצעה.
בנוסף, המחוקק העביר את נטל הפיקוח לרכזי ההצעה; בהקשר זה נקבע, בין היתר, כי על רכזי ההצעה לנקוט אמצעים סבירים לעמידה בהוראות החוק והתקנות, לייצר נהלים ולנקוט אמצעים סבירים במטרה למנוע תרמיות וכן לוודא בפועל כי המיזמים והמשקיעים עומדים בכללי התקנות. בהקשר זה נקבע כי הסתמכות על מצגי היזמים/המשקיעים בלבד, ללא יסוד סביר אחר להניח שאלו לא נכונים, תחשב בתור "אמצעי סביר" ובכך תפטור אותם מאחריות בגין מצגים שקריים.
חובות נוספות החלות על רכזי ההצעה הן החובה לפקח כי המשקיעים אישרו את קריאת המידע, הסיכונים והאזהרות שהוצגו להם ביחס למיזם לפני אישור ההשקעה, חובות הנגשת מידע ועדכונים למשקיעים דרך הפלטפורמות, חובות דיווח שונות לרשות לניירות ערך, חובת שמירת מידע על המשקיעים והגנה עליו, חובת רישום משקיעים במרשם ניירות הערך וכיוצ"ב.
מגבלות על היזמים והחברות המגייסות
הערוץ השני שטופל על ידי המחוקק הוא הצד של החברות המגייסות, כאשר לרוב מדובר ביזמים מתחילים או בחברות ממש בראשית דרכם לכל המאוחר לאחר סבב Pre-Seed.
ראשית, המחוקק מחיל חובת התאגדות כחברה פרטית או אגודה שיתופית, על כל מיזם שרוצה לגייס דרך הפלטפורמות בתמורה לניירות ערך, וקובע כי גיוסים תמורת ניירות ערך יהיו רק בתמורה למניות או אגרות חוב. בדרך זו, מונע המחוקק גיוסים תמורת ניירות ערך מסוגים אחרים, כגון: אופציות, הלוואות המירות וכו', וכן מייצר הגנה מסוימת בדרך של החלת דיני התאגידים באופן אוטומטי על כל מיזם מגייס.
בנוסף, נקבעו מגבלות על גובה היקף הגיוסים השנתי לכל מיזם, אשר ינוע בין 4 מיליון ש"ח ל-6 מיליון ש"ח לאורך תקופה של 12 חודשים. הסכום הגבוה יתאפשר למיזמים שהציגו דוח בדיקה מהרשות לחדשנות או מהסוכנות לעסקים קטנים, ואשר בסבב הגיוס שלהם משתתף גם "משקיע מוביל", שהוא גוף השקעות, גוף מוסדי או משקיע מנוסה שסכום התמורה שהתקבלה ממנו בסיבוב היא לפחות 10% מסך ההון שגויס בקמפיין.
בנוסף, למרות הפטור מתשקיף או טיוטת תשקיף, החברה המגייסת אינה פטורה כליל מהחובה לגלות נתונים אודותיה אגב הליך הגיוס ובצורה שוטפת, לרבות את תוכניתה העסקית, ייעוד התמורה, דוחותיה הכספיים, מידע בדבר הצעות והשקעות קודמות, פירוט מגבלות וסיכונים, ועוד נתונים שתכליתם לשפוך אור ככל הניתן כדי לאפשר השקעה מושכלת והגנה בסיסית מפני תרמיות. יש לציין שעדיין מדובר בחובות מצומצמות ביחס לחובת התשקיף במטרה שלא להקשות על תהליך הגיוס באופן בלתי סביר בשלב זה.
מגבלות על המשקיעים
בנוסף למגבלות על רכזי ההצעה והמיזמים, המחוקק לא שכח את המשקיעים. לאור הסיכון הגבוה הגלום בתנודתיות גבוהה של ההשקעות בחברות הזנק בפרטיות, בנוסף לנזילות הנמוכה, נקבעו כללים ביחס לגובה ההשקעות אותו המחוקק מוכן לאפשר בפטור מתשקיף.
בהקשר זה נקבעה אבחנה בין משקיעים "מובילים" אשר אינם מוגבלים בהיקף ההשקעות (בכפוף לעמידה בהגדרתם כמשקיעים מובילים), למשקיעים "בודדים". לצורך הגנה על משקיעים "בודדים" שאינם מובילים, נקבעו מגבלות שנתיות להשקעה כתלות בגובה הכנסתם. לדוגמא, משקיע בעל הכנסה נמוכה מ-350,000 ש"ח, רשאי להשקיע עד 10,000 ש"ח בהצעה בודדת, ולא יותר מ-20,000 ש"ח בשנה, ומשקיע בעל הכנסה שנתית בין 750 אלף ש"ח ל-1.2 מיליון ש"ח רשאי להשקיע כ-5% מהכנסתו השנתית (ולא יותר מ-100 אלף ש"ח).
הגנה נוספת על המשקיעים עניינה דווקא ביצירת שוויון יחסי בין המשקיעים השונים. לעניין זה נראה כי המחוקק מיישר קו עם הפרקטיקה הנוהגת בתחום לפיה "בעל המאה הוא בעל הדעה" ומאפשר למשקיעים "מובילים" לקבל מחיר למניה טוב יותר משאר המשקיעים בסיבוב. אולם, מלבד זאת, נקבע כי על תנאי ההצעה להיות זהים לחלוטין בין כלל המשקיעים.
בעניין זה חשוב להבין כי ישנו כר נוח למעין מניפולציות, יש שיאמרו לגיטימיות. בדרך זו, מסמכי ההתאגדות של החברה המגייסת עשויים להוות מסווה לזכויות עודפות נוספות אשר יחולו רק על בעלי מניות שיעברו אחוז מסוים של החזקה בחברה, וזאת גם מבלי שאותן זכויות קיבלו ביטוי במסמכי ההצעה "השוויוניים". התוצאה ברורה – משקיעים מובילים שיעלו מעל אחוז אחזקה יקבלו עוד זכויות עודפות למרות שמסמכי ההשקעה אינם מפלים בין המשקיעים (מלבד במחיר למניה).
לסיכום
נראה איפוא כי המחוקק בחר להחיל כללים ומגבלות על שלושת הצדדים לעסקאות המימון ההמוני. העובדה כי רכזי ההצעה הם הגוף המפוקח אמנם מעבירה את עיקר הנטל אליהן, אך הכללים הנוספים החלים על המיזמים והמשקיעים, חובות הגילוי הקיימות והכללים בנוגע להיקפי ההשקעות, מהווים סיבה מספיק חשובה בכדי להיוועץ עם בעל מקצוע המתמחה בתחום לפני תחילת קמפיין, או קבלת החלטה בדבר השקעה.
