עבירות מרמה, סחיטה ועושק
עבירות זיוף מסמכים או השימוש במסמך מזויף מופיעות בפרק ו' לחוק העונשין, תחת הכותרת עבירות מרמה, סחיטה ועושק. העבירות בפרק זה הן לרוב כלכליות וכוללות תחכום ומורכבות, כאשר חלק מהעבירות הדומות לעבירות זיוף מסמך ושמופיעות באותו הפרק הן עבירות של: קבלת דבר במרמה, תחבולה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, העלמה במרמה והוצאת שיק ללא כיסוי.
המכנה המשותף לעבירות הזיוף ויתר עבירות המרמה בפרק, זו העובדה שבכל המקרים מדובר בשימוש אותו עושה אדם ב"אובייקט" שקרי ומטעה, כאשר אותו אדם יודע שהשימוש שלו באותו אובייקט הוא פסול. ה"אובייקט" בו מדובר יכול להיות מסמך מזוייף, אמירה שקרית, צ'ק ללא כיסוי או אפילו טעות של אדם אחר שלא הועמד על טעותו בכוונה תחילה. השימוש באובייקט השקרי או המזוייף נועד במרבית המקרים לקבל "דבר", כאשר ה"דבר" הוא בעצם הטבה כלכלית, שיווקית, הכרתית או כל הטבה אחרת. גם קבלה לעבודה או קבלת דברי שבח מהממונה יכולים להיחשב לקבלת "דבר".
עבירת זיוף מסמכים
עבירת זיוף מסמך או זיוף מסמכים מיוחדת בכך שתנאי להתקיימותה הוא יצירה של מסמך שמסיבות שונות, התוכן שמופיע בו הוא שקרי ומטעה. על פי האמור בחוק ובפסיקה, המסמך יכול להיות גם תעודה, שטרות כסף, צ'קים ומסמכים אלקטרוניים. החוק מגדיר מהו מסמך מזויף בכמה אופנים:
- מסמך מזוייף מתחילתו ועד סופו.
- הכנסת או השמטת מספר פרטים במסמך שהיה במקור מסמך אותנטי.
- חתימה על ידי מי שאינו מורשה אך שנחזה כמורשה על מסמך, שכשלעצמו אין עמו שום בעיה ואם הייתה עליו חתימה מקורית הוא היה מסמך תקין לחלוטין.
חשוב לציין, כי ככלל חוק העונשין אינו מבצע הבחנה בין מזייף המסמך למי שעושה שימוש במסמך מזויף. כך, סעיף 420 לחוק העונשין שמגדיר את עונשו של העושה שימוש במסמך מזויף קובע כי: "המגיש או מנפק מסמך מזוייף או משתמש בו בדרך אחרת, בידעו שהוא מזוייף, דינו כדין מזייף המסמך."
יחד עם זאת, קיים הבדל מהותי בין מי שמי שרק מחזיק מסמך מזויף, בטרם נעשה בו שימוש, לבין מי שמזייף מסמך, גם אם טרם עשה בו שימוש. בעוד שמי שזייף מסמך מבצע עבירה פלילית בעצם הזיוף, גם אם טרם עשה במסמך שימוש כלשהו, הרי שבעניין המחזיק במסמך מזויף, שטרם עשה בו שימוש, התמונה פחות ברורה וסעיפי החוק שותקים בעניין זה.
אמנם, נכון כי במרבית המקרים אנשים מחזיקים במסמכים מזוייפים מתוך מטרה מסוימת וגם מקום בו טרם נעשה שימוש במסמך המזויף, ייתכן וניתן במקרים מסויימים לטעון לעבירת ניסיון או עבירת זיוף מסמכים ממש. הקושי במקרה כזה הוא להראות שמי שמחזיק במסמך המזוייף הוא לא זה שזייף אותו מלכתחילה ושהמחזיק לא ידע כלל שמדובר במסמך מזויף. יחד עם זאת, במקרים אחרים ייתכן שכלל לא הייתה כוונה לשימוש אסור במסמך המזוייף אלא שהמסמך נועד למטרה אחרת, כדוגמת משחק קופסא שעושה שימוש בשטרות מזוייפים.
עוד בנושא
הענישה בגין זיוף מסמך
העונש המוגדר בחוק העונשין בגין זיוף מסמך או שימוש במסמך מזויף משתנה בהתאם לנסיבות, כאשר העונש הבסיסי של מזייף מסמך עומד על עד שנת מאסר אחת. אם המזייף עשה זאת על מנת לקבל דבר מה באמצעות המסמך המזוייף, עולה העונש לעד 3 שנות מאסר ובנסיבות מחמירות העונש מגיע עד ל-5 שנות מאסר.
הנסיבות המחמירות אינן מוגדרות בחוק והן יכולות להיות ניצול של יחסים מיוחדים בקבלת הדבר, היקף רב של עבירות או נזקים וכו'. נסיבה מחמירה שכיחה מתייחסת להבחנה בין אדם פרטי שזייף מסמך כלשהו באופן חד פעמי לזייפן מקצועי שמתפרנס מהכנת זיופים. חשוב להוסיף, כי במקרים של רווח כלכלי גדול, ייתכנו עונשים כלכליים כבדים על מי שיורשע בביצוע העבירה, מעבר לעונש המאסר שייפסק.
כאשר מדובר במסמך שזויף על ידי עובד ציבור (כגון: פקיד ממשל, סוהר, שוטר, עובד סוציאלי וכו'), הפגיעה היא חמורה יותר כיוון שמדובר באנשים שניתן בהם אמון, גישה למידע רגיש וכוח מעצם התפקיד או המשרה, ולכן גם העונשים נעים בין 3 שנות מאסר בגין זיוף מסמכים, ל-5 שנות מאסר בגין זיוף מסמך מתוך כוונה לקבל דבר ועד 7 שנות מאסר במקרה בו הדבר אותו ניסו לקבל אכן התקבל.
חשיבות ההתייעצות עם עורך דין פלילי העוסק בתחום
לאור העונשים החמורים והעבודה שלרוב עבודת החקירה נעשית על ידי יחידות משטרה מיוחדות המתמחות בחקירת מקרים מסוג זה, במקרה של חשד על זיוף מסמך או כל עבירת הונאה או מרמה אחרת מומלץ לפנות להתייעצות עם עורך דין פלילי המתמחה בייצוג בעבירות כלכליות כמו גם בייצוג בעבירות זיוף, מרמה והונאה.
