רקע
בשנת 1998 נחקק החוק למניעת הטרדה מינית, שהוסיף על האיסור הקיים בחוק על אלימות מינית פיזית, גם איסור על אלימות מינית – מילולית והתנהגותית. אין ספק שחקיקתו של החוק סייעה בהפסקת תופעות חמורות ואף הובילה לשינוי התפיסה הציבורית ביחס לגבולות המותר והאסור במגוון מישורים, כגון: הפחתת המתירנות היחסית שהייתה קיימת בקשר לעבירות מין בכלל ובקשר להטרדות מיניות בפרט, הפחתת מספר המקרים בהם זכו לעיתים קרובות מתלוננים ומתלוננות ליחס משפיל מסביבתם ומהציבור, והעלאת רמת היחס המצופה ממנהלים, מפקדים ומטפלים. כך לדוגמא, אם פעם מפקד עלול היה לחשוב שפלירטוט עם פקודות זה חלק מ"הטבות התפקיד", היום מרבית המפקדים מודעים לכך שמדובר בדבר פסול חוקית ונורמטיבית.
יחד עם זאת, השינוי החיובי בתודעה הציבורית ביחס להטרדות מיניות והגינוי הכמעט אוטומטי לו "זוכים" חשודים בעבירות מין, הולידו תופעות פסולות חדשות כגון תלונות שווא ופגיעה בפרנסתם ובשמם הטוב של חשודים בעבירות מין בטרם הוכחה אשמתם. כך למשל, פעמים רבות יכולות, עובדת שחשה מרמור בעבודתה או אישה שרוצה להשיג יתרון במהלך הליך גירושין קשה, להעליל עלילות שווא כנגד מנהלה/בעלה לצורך השגת הישגים שונים מבחינתה, ובכך להרוס את חייו של מושא התלונה, עוד בטרם העניין הובא לבירור.
בתווך, בין המקרים החמורים של הטרדות מיניות הראויים לכל גנאי לבין מקרי האשמות השווא, קיימים מקרי גבול, המתרחשים במהלך חיי המורכבות של היום יום, כאשר צד אחד יכול לראות במעשים שבוצעו כלפיו כהטרדה מינית אל מול צד אחר שסבור שבמקרה זה מדובר בחיזור לגיטימי שה"קורבן" עודד. פעמים רבות יטען החשוד בהטרדה, כי טעה בדבר שאלת ההסכמה של המוטרד/ת, וזאת בשל התנהגותם המתירנית של המוטרד/ת, שבכך למעשה הביעו הסכמה להתנהגות החשוד. במקרים אלו, פעמים רבות ניצב בית המשפט בפני קושי אמיתי להגיע להכרעה. לכן, קיימת חשיבות מיוחדת לייצוג בידי עורך דין פלילי העוסק בהטרדות מיניות, שיביא בפני בית המשפט את המצג הנכון והמדויק ביותר, בין אם מדובר בייצוג החשוד או בייצוג הקורבן.
הטרדה מינית בחוק
הטרדה מינית מוגדרת בחוק כעבירה פלילית וכעוולה אזרחית. ישנם 6 סוגי התנהגויות המוגדרים ככאלה שמהווים הטרדה מינית:
- סחיטה באיומים – בכתב, בעל פה או בהתנהגות, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
- ביצוע מעשים מגונים.
- הפניית הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות.
- התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות.
- התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.
- פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום.
כאשר קיימים יחסי כוח בין המטריד למוטרד או ניצול של יחסי מרות, החוק מעניק הגנה יתרה למוטרד וקובע שבמקרים של הצעות מיניות חוזרות ונשנות או התייחסות חוזרת למיניותו של אדם, הדבר ייחשב להטרדה מינית, גם במקום בו המוטרד לא הראה למטריד שהוא לא מעוניין ולא ביקש ממנו להפסיק עם התנהגותו. הסתכלות זו תהיה נכונה במקרים של הטרדה כלפי: קטין או חסר ישע, מטופל במסגרת טיפול רפואי או נפשי, עובד, תלמיד או סטודנט תוך ניצול יחסי מרות ואדם עם מוגבלות.
יתרה מזאת, כאשר עבירת ההטרדה המינית מתרחשת במצב של אי-שוויון בין הצדדים, רואים במטריד כמי שניצל את מעמדו, ועל כן הטרדה מינית בנסיבות הללו נתפסת כחמורה יותר. במקרים אלו למטריד יש גישה נוחה אל המוטרד והשפעה רבה עליו, כך במקרה של עובדת החוששת לפרנסתה, מטופל החושש לבריאותו או תלמיד החושש לציוניו. לכן, במקרה כזה בו שוררים יחסי תלות מהותיים בין הצדדים, המחוקק ראה לנכון "להציב את הגדר" בשלב מוקדם יותר ולהחמיר עם המטריד.
מה העונש על הטרדה מינית
הטרדה מינית היא עבירה חמורה שקבוע לה עונש מקסימלי של מאסר בפועל בחוק, כאשר עונש המאסר המקסימלי ועונש המאסר בפועל משתנים בהתאם לנסיבות כל מקרה.
הענישה הבסיסית במקרה של הטרדה מינית עומדת על עונש של עד שנתיים מאסר.
כאשר אדם מתנכל לאדם אחר על רקע פגיעה הקשורה בהטרדה מינית או בתלונה שהוגשה בגין הטרדה מינית, העונש יעמוד על עד 3 שנות מאסר.
אדם המטריד מינית את זולתו ומתנכל לו – דינו עד 4 שנות מאסר.
לאור התפתחות הטכנולוגיה והשימוש במדיה החברתית להפצת חומרים פוגעניים בכמויות גדולות ובאופן שהפך למכת מדינה, נקבע בחוק כי במקרה של אדם המפרסם תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום – דינו עד 5 שנות מאסר.
הטרדה מינית בפן האזרחי
חשוב לזכור כי פעמים רבות, לנפגעי עבירות מין בכלל ונפגעי הטרדה מינית בפרט, קשה מאוד להיחשף, ובוודאי כאשר הדבר כרוך בהגשת תלונה במשטרה. ההערכה היא שהסטטיסטיקה הפלילית בדבר הטרדות מיניות (שמדברת על קרוב לשליש מהנשים שחוו תקיפה מינית כלשהי במהלך חייהן), רחוקה מאוד מלשקף את היקף ההטרדות המיניות, ושבפועל המספרים של המוטרדים גבוהים בהרבה. לפיכך, המחוקק קבע שהטרדה מינית תהווה לא רק עבירה פלילית אלא גם עוולה אזרחית, ודאג לאפשר לקורבן מספר דרכים נוספות, מעבר להגשת תלונה, שיאפשרו לו להתמודד עם הטראומה שחווה ולקבל פיצוי כלשהו בגין הפגיעה בו.
מנגנון אכיפה נוסף עיקרי מתייחס לנושא של הטרדה מינית בעבודה, כאשר כל מעסיק מחויב לנקוט באמצעים סבירים על מנת למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי העבודה, זאת לרבות קביעת דרך יעילה להגשת ובירור תלונות על הטרדות מיניות וטיפול יעיל במקרים של הטרדות מיניות או התנכלות שנודע לו אודותם, לרבות עשיית כל שביכולתו למנוע הישנות המעשים האמורים ותיקונם.
בנוסף, לנפגע קיימת האופציה לפנות לבית המשפט ולתבוע את המטריד ו/או המעסיק שלא פעל כאמור, בתביעה אזרחית, שם מוסמך בית המשפט לפסוק למי שהוטרד מינית או למי שעבר התנכלות פיצויים בגובה של עד 120,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
כמו כן, פעמים רבות, הטרדה מינית מוגדרת כעבירת משמעת במקומות שונים והוכחתה במסגרת הליך משמעתי, עלולה להוביל להשעיה של המטריד מעבודתו, פיטורים וכו'.
