(SAFE (Simple Agreement for Future Equity – מה המשמעות וממה כדאי להיזהר?
לאחרונה, גיוסי ההון בשלבי ה-Pre-Seed וה-Seed בחברות סטארט-אפ, באמצעות הסכמי השקעה מסוג (SAFE (Simple Agreement for Future Equity, הפכו נפוצים ומועדפים על היזמים יותר ויותר.
הרעיון (כשמו כן הוא) להתקשר בהסכם השקעה "פשוט" המתנהג בדומה לשטר הון ומעניק למשקיע זכות לקבל בעתיד אחוז כלשהו מהון המניות של החברה, בתמורה לסכום ההשקעה אותו ישקיע עכשיו. מדובר בהסכם דומה במהותו להסכמי הלוואות המירות (Convertible Loan Agreements), כאשר בשונה מאלו, במקרה של ה-SAFE סכום ההשקעה לא יעמוד לפירעון בעתיד במקרה שלא יומר על ידי המשקיע (למעט בפירוק החברה), והוא גם אינו נושא ריבית כלשהי. בהתאם לכך, הסכמים אלו לרוב גם לא יסווגו כהלוואה.
למה שהמשקיע יסכים להשקיע מבלי שהוא ידע מה הוא מקבל?
אחד הפערים הגדולים ביותר בין יזמים ומשקיעים, המהווים מכשול משמעותי בכניסה להסכמי השקעה, הוא ההבדל בשווי אשר שני אלו מייחסים למיזם בזמן נתון. כפועל יוצא מכך, המשקיע לעיתים קרובות יבקש לרכוש אחוזים גבוהים יותר בתמורה לכספו, מהאחוז אותו היזמים מוכנים לחלק. הסכמי ההלוואות ההמירות, ובדומה גם ה-SAFE מצליחים לגשר על הפער הזה ולייצר הסדר הוגן באופן הבא:
המשקיע – שמאמין במיזם בשלב מוקדם יחסית ומוכן להשקיע בו ברמת סיכון גבוהה ומבלי להסכים עם היזמים על שווי החברה, מקבל בתמורה לכך הנחה מראש (כאשר מקובל בין 15%-25%) מהמחיר בו תימכר מנית החברה בסיבוב ההשקעה המשמעותי הבא שלה. בנוסף לכך, במקרים רבים המשקיע מייצר לעצמו הגנה נוספת מפני מקרה בו מנית החברה בסיבוב הבא תימכר בשווי גבוה מאוד, וזאת בדרך של קביעת מחיר תקרה/שווי חברה מקסימאלי מוסכם מראש. מבחינה אפקטיבית מדובר למעשה בהנחה גבוהה אף יותר. מחיר התקרה ישמש בדרך כלל גם כמחיר ההמרה במקרה בו לא תתרחש השקעה בחברה בתוך זמן מוגדר מראש.
באופן זה, המשקיע מייצר לעצמו וודאות – ראשית הוא יודע שהמחיר שהוא ישלם הולם (ואף טוב יותר) מהמחיר אותו יהיה מוכן משקיע מתקדם בזמן לשלם עבור מניות החברה, מה שמהווה גם אינדיקציה שההשקעה שלו מתאימה לביקוש של מניות החברה. בנוסף, המשקיע מבטיח לעצמו שלא יקופח ביחס למשקיעים אחרים, וכן שככל שהחברה תרקיע שחקים בזמן קצר, התקרה תסייע לו בשמירת המחיר.
מבחינת היזמים – היתרונות בהתקשרות בהסכם SAFE לחברת הסטארט-אפ/ליזם ברורים כאשר החברה תקבל השקעה בטווח זמן קצר יחסית, עם מינימום משא ומתן (מבלי להתעכב על השווי שבמחלוקת) ועם מינימום עלויות משפטיות וחשבונאיות, תוך דחיית המורכבויות לסיבוב המשמעותי הבא. כל זאת בתמורה להנחה שהובטחה וללא סיכוני פרעון וריביות.
יחד עם זאת, כמו בכל הסכם השקעה (ובכלל), הנסיון מלמד שחשוב לקרוא בין השורות ולראות שהסכם ההשקעה אכן "פשוט" ו"בטוח", ומשיג את מטרתו. החשש המרכזי המגובה בפרקטיקה, הוא שמשקיעים פחות מיומנים, מתפתים להשתמש בהסכמים אלו בתור קרקע נוחה ו"פשוטה" לניצול חוסר נסיונם של היזמים, ולעובדה שאלו אינם מיוצגים כראוי, ודרכם משיגים זכויות מוקדמות עדיפות ומשמעותיות במיזם, מעבר להנחה ולתקרת השווי המקובלים.
כך, לדוגמא, משקיעים פחות מיומנים או "אגרסיביים" ינסו לכלול בהסכמי ההשקעה מסוג SAFE מנגנונים וזכויות כגון:
- MFN – לפיו המשקיע מבקש שהחברה תתחייב מראש להשוות את תנאי הסכם ההשקעה שלו עם כל הסכם עתידי טוב יותר, לרבות מבחינת מחיר למניה, סוג מניות וזכויות נלוות למניה.
- קביעה כי מועד ההמרה יהיה נתון לשיקול דעתו של המשקיע (ללא הגבלת זמן) – באופן זה המשקיע יכול "לשבת על הגדר" ולהמתין לשווי גבוה בכדי שההנחה והתקרה שיקבל יהיו שווים יותר מבחינה כלכלית. זכות זו עלולה לפגוע ביכולת החברה לגייס הון משמעותי נוסף בשלב מאוחר יותר, ואף לדלל יותר את היזמים.
- קבלת זכות העדפה בפירוק (Participated) עם מכפיל גבוה (פי 3 ולפעמים פי 4) – באופן בו המשקיע מבטיח לעצמו מראש תקבולים ממכירת החברה באופן שאינו הולם את תנאי השוק ביחס למשקיעי Seed, ויקבע תנאי פתיחה גרועים למשאים ומתנים של החברה מול משקיעים עתידיים.
- דרישה למינוי דירקטור – גם כאשר מדובר בהשקעה יחסית מצומצמצת שאינה מצדיקה זאת ביחס לתרומת המשקיע בכללותה.
- מתן זכויות וטו בנושאים מסחריים משמעותיים – באופן שהופך את המיזם לתלותי במשקיע בשלב מאוד מוקדם שלו.
ועוד…
יש לומר שזכויות עתידיות רחבות ו"כפל פיצוי" למשקיעים, לא רק שאינם לגיטימיים בשלב המוקדם בו נמצאת החברה בהינתן סכומי ההשקעה (הנמוכים לרוב), והעובדה שהיזמים לעיתים נואשים להשקעה הראשונית ואינם מודעים למשמעותם, אלא גם (ובעיקר) מכיוון שמתן זכויות אלו מעמיד את החברה בנקודת פתיחה פחות טובה מול משקיעים עתידיים, כאשר האחרונים יבקשו לעצמם לכל הפחות את אותן הזכויות, או לחלופין יעמידו את השקעתם כתנאי בוויתור על אותן הזכויות המוקדמות, ובכך יסרבלו את האפשרות לקבל את אותה השקעה.
וכך, במצב בו חברות סטארט-אפ לעיתים קרובות מחזיקות מעמד משך שנים בהתבסס על כספי משקיעים, הרי שהשקעות ראשוניות גרועות שמראש יטרפדו או יבריחו משקיעים עתידיים, במקום לסייע, דווקא גוזרות את דינה של החברה.
משרדנו ממליץ ליזמים ולסטארטאפים בתחילת הדרך, שלא להקל ראש גם בהסכמים מסוג זה ודומיו, בין אם נקראו "Simple" ובי אם בכל שם אחר, ולבחון בזכוכית מגדלת ובעזרת רואי חשבון ועורכי דין המתמחים בליווי וייעוץ לסטארטאפים (ובפרט בליווי בהסכמי השקעה) בחינה אסטרטגית של המשמעויות הנובעות מהזכויות "התמימות" הניתנות במסגרתו. זה אמנם ידוע שקשה ליזם מתחיל לסרב לכסף ראשוני, והפיתוי לקבל את תנאי המשקיע על נימוקיהם הוא גדול. עם זאת, חשוב לזכור עשם ייצוג נכון ונימוקים משכנעים בסיוע עורך דין המתמחה בתחום ומכיר את הפרטיקות המקובלות בו, הכול הופך Negotiable.
