עבירות צווארון לבן

בעבר לא היה נהוג לבצע חלוקה בין עבירות "צווארון כחול" לעבירות "צווארון לבן". הפעם הראשונה בה עלה המונח על דפי ההיסטוריה הייתה בשנת 1939 אזי הסוציולוג והקרימינולוג אדווין שאטרלנד הגדיר עבירה שאותה מבצע אדם ממעמד חברתי גבוה במהלך עיסוקו המקצועי כעבירת "צווארון לבן".

מאז קיימות מחלוקות רבות האם ההגדרה נכונה או שמא ישנן הגדרות אלטרנטיביות מדויקות יותר, בין אם הן מתייחסות למהות העבירה, מורכבותה או מעמדו של מבצע העבירה. בפועל, כיום נהוג להגדיר עבירות כ"עבירות צווארון לבן" כאשר מדובר בעבירות מורכבות אשר בעיקרן הן כלכליות וטכנולוגיות, וכן כאשר מבצע העבירה הוא איש בעל מעמד רם בחברה, כגון: פוליטיקאי,  עובד ציבור בכיר, טייקון וכו'. המאפיין המרכזי בעבירות צווארון לבן הוא שאלת היסוד הנפשי של החשוד והקו המקשר בין מרבית החשודים בביצוע עבירות צווארון לבן הוא שמדובר בהיתקלות ראשונית שלהם עם החוק. לכן, קיימת חשיבות מיוחדת בסיוע של עו"ד לעבירות סייבר וצווארון לבן מנוסה שידע להכווין את החשוד בצורה המיטבית.

קיימות עבירות מסוימות אשר עצם ביצוע אותה עבירה מסווג אותה לרוב כעבירת "צווארון לבן". בין העבירות הללו ניתן למנות: עבירות על חוק ההגבלים העסקיים, הטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות, רשלנות מקצועית, קבלת דבר במרמה, השפעה על שער נייר ערך בתרמית (הרצת מניות), שימוש במידע פנים, מסירת מידע פנים, עו"ד לעבירות סייבר ומחשב, קבלת ומתן שוחד, גניבה בידי מנהל, גניבה בידי מורשה, גניבה בידי עובד, הפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הפרת אמונים בתאגיד, עבירות מס לרבות העלמת מס ודיווחים כוזבים, הלבנת הון וכדומה.

בשנים האחרונות קיימת מגמה של החמרה משמעותית בענישה בעבירות צווארון לבן. בעבר התפיסה המקובלת הייתה שעבירות צווארון לבן הן "זכות" של העבריין שנובעת ממעמדו הבכיר. כמו כן, היות ולרוב עבירות צווארון לבן אינן כוללות פגיעה פיסית בחיי אדם או ברכוש, אזי גם אין צורך להשקיע מאמצים רבים באכיפה ובענישה של אותם עבריינים. יתרה מזאת, מרבית עברייני הצווארון הלבן אינם חוזרים על מעשיהם לאחר שנתפסים ולכן גם טיעון הרצדיביזם שקיים בעניינם של עברייני "צווארון כחול" נחלש בכל הקשור לעברייני "צווארון לבן". מכאן, שהתפיסה הרווחת הייתה כי אין צורך לבזבז משאבים על ענישתם של אותם עבריינים, וככל והם היו נתפסים היו "זוכים" לכל היותר בנזיפה.

כיום, תפיסה זו השתנתה. המחוקק, רשויות האכיפה ורשויות המשפט רואות בעברייני הצווארון הלבן כנגע של החברה ולכאלה שמביאים להשלכות הרסניות על כלכלת המדינה, מוסדותיה ועל הציבור. יתרה מזאת, עצם העובדה שעבירות צווארון לבן מלוות לרוב במרמה ומורכבות מיוחדת של העבירות, עניין אשר מקשה מאוד לאתר אותן ולהוכיח את התקיימותן הובילה להקשחת עמדות כלפי המבצעים אותן. כך, המחוקק פעל להחמרת הענישה במגוון רחב של עבירות המוגדרות כעבירות צווארון לבן, רשויות האכיפה משקיעות משאבים רבים לאיתור, מעקב וחקירת עברייני צווארון לבן, לרבות הקמת יחידות ייעודיות כגון: היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית, לה"ב 433, ויאחב"ל, ובתי המשפט מטילים עונשים כבדים על מי שמורשע, לרבות תקופות מאסר ממושכות מאחורי סורג ובריח.

לפיכך, קיימת חשיבות קריטית לזמן התגובה במקרה בו עולה חשד לביצוע עבירת צווארון לבן. השילוב בין חוסר הניסיון של החשוד אל מול המקצועיות של רשויות האכיפה והחקירה בכל הקשור לעבירות צווארון לבן עלולות ליצור פעמים פער כוחות לא הוגן לרעת החשוד. לכך יש להוסיף את העובדה כי במרבית המקרים, לחקירה הגלויה תקדם חקירה סמויה, במסגרתה יחידות המ